תקופות ארוכות במשך חיים שלמים אנחנו יכולים להעביר בהמתנה למשהו הזה שאנחנו בטוחים שינעץ את הסיפור וייתן לו בסופו של דבר משמעות , ואם לא משמעות אז לפחות טעם טוב.
משהו חמקמק במהותו אבל ברור בנוכחותו שיעניק לנו הרגשה שכל החרא הזה היה שווה את המאמץ.
זה יכול לקרות לנו במערכות יחסים , במאבק נגד הקילוגרמים העודפים , בקריירה, בשעות מפרכות של אימון גופני או שיפור עצמי. זה קורה לנו בשרות הצבאי, במסע לחיפוש עצמי, במרוץ אחר המשכנתא וכמובן שגם בגידול ילדים או לחלופין , וללא יותר מדי הבדלות , בגידול שלנו עצמנו.
צורבים בנו את התובנה שהחיים זה כמו נסיעה על אופניים , מעבר למיומנות הנרכשת בהתחלה , אתה חייב לזכור ש"אם קשה לך , סימן שאתה בעליה"
כל חיינו אנו רודפים אחר העליה הזו מתוך דחף מובן ותקווה נכזבת לנוח בפסגה.
בלי לשים לב , אנחנו מחפשים לעצמנו אתגרים וקשיים על מנת להיות רגועים שאנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים על מנת להגיע הכי רחוק שאנו יכולים.
אני מניח שזה שילוב של אבולוציה , תרבות ושנים של רדיפה בה עינו אותנו וכל שעינו אותנו כך רבינו וכך פרצנו. אני מניח גם שמבט רחב , סטטיסטי והיסטורי , יוכח שזו שיטה שעובדת.

אני רק רוצה להזכיר, כשרות לציבור , לכל אלו מאיתנו שחוששים שהקינוח של הארוחה הגדולה שלהם לא יערב לחיקם, את המשפט שחרטתי על לוח לבי ביום שהתחלתי לבשל להנאתי.

"תשתה כשאתה מכין, תשתה כשאתה אוכל, תגיע שיכור לקינוח ותדאג שמישהו אחר ינקה אחריך"

ולסיום, לחובבי המתכונים, מתכון מצולם המראה לנו שבירה זה הרוטב הכי מוצלח לבשל בו מוח

שתף עמוד זה Facebook Twitter Pinterest Google Plus StumbleUpon Reddit Email

השארת תגובה

תוכלו להשתמש בתגים הבאים : <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>